קיבוץ חוקוק
דבורה שכטר
1896 - 1981

 דבורה שכטר ז"ל השתייכה לאותה קבוצה מופלאה של מורים שההוראה עבורם לא הייתה רק פרנסה, אלא שליחות חינוכית, שליחות אנושית ולאומית

 

 

דבורה שכטר לבית סלבידקר ז"ל

 

     דבורה שכטר השתייכה לאותה קבוצה מופלאה של מורים שההוראה עבורם לא הייתה  רק פרנסה, אלא שליחות חינוכית, שליחות אנושית ולאומית. היא שייכת לדור שהכשיר עצמו לעליה ואשר הגשים את הציווי הציוני באופן פעיל ואישי, דור שהתמודד בקשיים רבים ויכול להם, יצק את המסד עליו קמה מדינת ישראל והקים את הנדבכים הראשונים שלה ושל חברתה הנבנית לאחר הקמתה.

 

דבורה לבית סלבידקר נולדה בשלהי המאה התשע-עשרה על גדות נהר הדנייסטר, בעיירה ז'ווניץ בסביבת קמיניץ, פלך פודולסק שבאוקראינה, שהייתה אז בשלטון הצאר הרוסי. היא גדלה בבית דתי-חסידי ואף למדה שנתיים בחדר מתוקן. דבורה עזבה את הבית עם בגרותה לטובת לימודים בקורסים למורים לעברית בחרקוב, במוסד עברי וציוני שנקרא "קורסים פדגוגיים", אשר הוקם ונוהל על-ידי אהרון בן משה כהנשטם ז"ל. ראשיתם של הקורסים האלה בעיר גרודנו, אולם בימי מלחמת העולם הראשונה, בהתקרב החזית נאלצו הקורסים הללו לנדוד לחרקוב. המנהל, כהנשטם ז"ל הרצה בקורסים אלה גם על חידושי
הפדגוגיה באירופה המערבית. לקורסים הללו הייתה השפעה רבה על התפתחות החינוך העברי לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין כותלי המוסד הזה התארגנה קבוצה למען "החינוך העמלני בארץ ישראל". (לקבוצה זו השתייכו בין השאר גם יעקב בודניק-בנאי ז"ל, שפעל בבית החינוך בתל-אביב ולימים בנה את בית החינוך המשותף בעמק הירדן).

 

עם זרם הפליטים הנמלטים מהמהפכה ותלאותיה, דבורה שכטר חוצה בסירת משוטים את נהר הדנייסטר ובכך מבריחה את הגבול מאוקראינה לבסרביה שנעשתה אז, בתום מלחמת העולם הראשונה חלק מממלכת רומניה. בעיר צ'רנוביץ דבורה נעשית מורה בבית ספר עברי ושם היא פוגשת את שמשון שכטר (לבית ארנקרנץ), שהיה באותה עת מזכיר בית הספר ופעיל ציוני בהסתדרות הסטודנטים העבריים. השניים נישאים ומביאים לעולם ב-1922 בת בשם יוכבד הקרויה על שם סבתה. המשפחה עוברת להתגורר בעיר קישינב וב-1927 נולד לדבורה ולשמשון בן הנקרא חיים (לימים חיים – חיימקה שחם) הקרוי על שם ד"ר חיים וייצמן. שמשון שכטר מונה על-יד ההסתדרות הציונית לעמוד בראש תנועת "החלוץ" בבסרביה שמרכזה באותה עת היה בקישינב, מאוחר יותר מונה
לעמוד בראש תנועת "החלוץ" ברומניה כולה. גולת הכותרת של פעילות "החלוץ" בין 1924 ו-1930 היה מפעל ה"הכשרות" בהן הוכשרו צעירים וצעירות יהודיים רבים לקראת עליתם לארץ ישראל, בה ייסדו הם קיבוצים. בחוות ההכשרה בארץ מוצאם התנסו המועמדים לעליה בעבודה חקלאית, בחיי שיתוף ובלימוד עברית. החלוצים עלו בקבוצות ולא כיחידים וידיעת העברית הייתה תנאי לעלייתם. חברי תנועת  "החלוץ" הגיעו לראשונה לארץ ישראל בימי העלייה השלישית . ביתם של שמשון ודבורה בקישינב היה לביתם של חלוצים וחולמים ובעיקר אבן שואבת לשליחים שהגיעו מארץ ישראל.

 

כחלוצים מחליטים שמשון ודבורה שכטר שגם עליהם להגשים בעצמם את החזון הציוני, וכך הם ושני ילדיהם עלו לארץ ישראל ב- 1931. מייד לאחר מכן חלה שמשון שכטר במחלת ריאות קשה ובמשך שנתיים נאבק על בריאותו ועל חייו. בערב פסח התרצ"ג 1933, בתל-אביב, נפטר שמשון שכטר ועל מצבתו בבית הקברות בנחלת-יצחק נכתב בידי רעייתו וחבריו לדרך ולרעיון: "שמשון שכטר ז"ל - אלוף ורע במחנות "החלוץ" גווע במזל נבו".

 

כל עול המשפחה וגידול שני הילדים נפל על כתפיה של דבורה שכטר. היא מצטרפת לחבר המורים המופלא של "בית החנוך לילדי העובדים בתל-אביב", הוא בית הספר של זרם העובדים ושם היא מגשימה את שליחותה החינוכית. היא הורתה וחינכה בכיתות הנמוכות ושמה דגש על התנ"ך, האגדה ולימודי הטבע שאותם גיוונה בטיולים עם כיתותיה מחוץ לעיר ההומה. למעלה משלושה עשורים התמידה דבורה שכטר במלאכת הקודש החינוכית שלה. לבסוף פרשה לגמלאות. כל אותן שנים ועד הגיעה לגיל שבעים וחמש התגוררה בדירה קטנה במעונות עובדים בתל-אביב. בעשור האחרון לחייה ועד מותה ב-1981, התגוררה דבורה שכטר בבית האבות "משען" ברמת אביב, גם שם, לאורך התקופה כולה, היא נרתמה לפעילות תרבותית ובין היתר ערכה את "דבר האבות" -
עלון בית האבות. ראוי להדגיש כי כל העת שמרה דבורה שכטר על קשרים הדוקים עם משפחתה ובייחוד עם בתה ובעלה, בנה ורעייתו, ששת נכדיה וגם ניניה.

 

דבורה שכטר ליוותה את קבוץ חוקוק מראשיתו, באה לבקר מספר פעמים בשנה והקפידה לחגוג את ליל הסדר עם משפחתו של בנה חיים בקיבוץ. לאחר יציאתה לגמלאות הציעו לה בנה חיים ורעייתו קיקה לעבור ולהתגורר עמם בחוקוק, אולם היא לא קיבלה הצעה זו והסבירה שלמרות הקשר העמוק וההערכה הרבה שיש לה למקום, לחברי הקיבוץ, ולרעיון הקיבוצי, מדובר על ישוב של אנשים עובדים והיא בשל גילה לא תוכל להשתלב בעבודה, ואין ברצונה להצטרף כשאין ביכולתה לעבוד. בשנת חייה האחרונה הביעה דבורה שכטר את רצונה להיקבר בבית העלמין של קיבוץ חוקוק. רצונה זה נמלא, קברה צופה אל הכנרת ועל מצבתה נחקק:   "אמא סבתא דבורה שכטר- מורה ומחנכת בבית החנוך לילדי העובדים בתל-אביב".

search